<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ג ח"ג</h1>
<h2>דף קכח.</h2>
מי שאומר לחבירו על תביעה שתובעו בפני בי' דין השבע וטול נשבע אינו יכול לחזו' בו וכן מוכח בשבועות ואם לא רצה לישבע פוטרים אותו מיד במשנה ונראה דפוטרים אותו מיד ואינו יכול לחזור בו מאחר שהיה בבית דין. ויש מחלקת אם אחר שיצא מבית דין אם יכול לחזור בו ורבינו תם פירש כי יוכל לחזור בו ואפילו שיצא מבית דין ורש"י פירש כי אפילו לא נשבע אין יכול לחזור בו מאחר שהיה בבית דין ויצא מבית דין בלא חזרה הוי כגמר דין וכן נראה דעת רב אלפס ואין בין רש"י ורב אלפס חילוק זולתי לפי' רש"י יכול לחזור בו כל זמן שלא יצא מבית דין ולפי' רב אלפס אינו יכול לחזור בו אפילו לא יצא מבית דין מאחר שאמרו לו ב"ד השבע כמו שאמרת הוי גמר דין ומ"מ נראה שאם אמר כן חוץ לבית דין שיכול לחזור בו אבל אם נשבע אינו יכול לחזור בו אפי' אמר כן חוץ לב"ד מאחר שנשבע. וכן מי שנתחייב שבועה לחבירו ואמר לו דור לי בחיי ראשך ונשבע אינו יכול לחזור בו בין נשבע ונוטל בין נשבע ונפטר אבל קוד' שנשבע יכול לחזור בו לפירו' רבינו תם וכן מי שהפך שבועה לחבירו קוד' שנשבע יכול לחזור בו ואפילו בפני בית דין ואם הוא דבר שאם לא ישבע יהיה פטור חבירו ואמר איני נשבע פוטרין חבירו מיד ומאחר שיצאו מבית דין אינו יכול לחזור בו ולומר איני רוצה לישבע בתרא ונראה דאפילו לאותן שכתבו בדור לי בחיי ראשך שיכול לחזו' בו כל זמן שלא נדר בהשבע וטול אינו יכול לחזור אפילו לא נשבע מאחר שהיה בפני בית דין לא הוי מילת' יתירתא וכן נראה עקר וכן כתב הרמב"ן שנראה הגרסא מוגהת מכתיבת רב אלפסי נשבע ואינו יכול לחזור בו מציעא. מנה לי בידך ואמר לו הן פי' שאומר כך בפני עדים ואמר להם את' עדי למחר אמר לו נתתיו לך פטור משבועת התורה וחייב שבוע' הסת ואם אמר אין לך בידי חייב ופרש"י כגון שאמר לא היו דברים מעולם כגון שפירש ואמר אין לך בידי מעולם ויש עדים הוחזק כפר' פרעתיך מתרץ דבוריה ואינו סותר דבריו הראשונים כל הנשבעין ונוטלין משביעין אותן כעין של תורה בנקיטת חפץ שבועות הר"י כתב דאם תפסו נוטלין בלא שבועה אבל הגאונים כתבו דכל תופס משכון צריך שבועה.
